<h1>סמ"ג עשין סימנים רכ"ה—רכ"ו</h1>
<h2>דף צה.</h2>
מתוך משנתינו שבפרק מי שהיה טמא (פסחים צ"ה א') ומתוך ההלכות למדנו, מה בין פסח ראשון לפסח שני, הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, ואינו נשחט על חמץ, ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבא בטומאה אם נטמאו רוב הקהל טומאת מת, אבל פסח שני חמץ ומצה עמו בבית, ואין טעון הלל באכילתו, ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו, ואין מביאין עמו חגיגה, ואינו בא בטומאה (רמב"ם קרבן פסח פ"י הט"ו). ובברייתא חולק רבי יהודה ואומר דוחה הטומאה (שם צ"ה ב') ובפרק הוציאו לו (יומא נ"א א'). ושניהם דוחין את השבת וטעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור ואין מותירין ממנו ואין שוברין בהן את העצם (המשך לשון הרמב"ם שם) ודורש בפרק מי שהיה טמא (צ"ה א') מה שבירת עצם מיוחדת שהיא מצוה שבגופו ושוה בזה לפסח ראשון אף בכל מצוה שבגופו ישוה לפסח ראשון ולא בשאר דברים.
<h2>דף צו.</h2>
וכן מצינו חילוק בין פסח מצרים לפסח דורות כמו ששנינו שם שפסח מצרים נלקח מבעשור וטעון הגעת הדם באגודת אזוב למשקוף ועל שתי המזוזות ושיאכל בחפזון מה שאין כן בפסח דורות (ע"פ רמב"ם סה"ל קרבן פסח) ושאר דיני הפסח נתבארו בספר מצות לא תעשה.
